כך אמר סולטן זועבי, אחד השחקנים הבולטים של בני אילת, מדבר על העונה המאתגרת, השערים, הניסיון, ההישגים – וגם על החזון לעתיד של העיר הדרומית.
סולטן זועבי אולי מתגורר היום בקצה הדרומי של ישראל, אבל הלב שלו מחובר עמוק גם לעברו בהפועל סנדלה/גלבוע ולליגות הצפוניות. אחרי עונה משמעותית בבני אילת, עם מספרים מרשימים והשפעה רחבה על חדר ההלבשה, זועבי משתף בפתיחות על הקשיים, התקוות, האהבה לעיר – וגם על תפילה אחת קטנה שיש לו לעתיד כולנו.
בני אילת סיימה את העונה במקום השישי ליגה ב' דרום ב', אבל עבור זועבי זה הרבה מעבר למיקום בטבלה. מדובר בבית, בקהילה, ובמשפחה חדשה שהוא בונה בעיר הדרומית עם אשתו והילדים. מעבר לשערים ובישולים, הוא מדבר על הדרך, על הנוער שמילא את ההרכב, על האתגרים, ועל האמונה שיש לאילת את הפוטנציאל להיות מועדון צמרת בליגות הגבוהות.
איך אתה מסכם את העונה הנוכחית שלך בבני אילת, בה היית אחד מהשחקנים הבולטים בקבוצה ?
"הייתה עונה טובה מבחינה אישית וקבוצתית, רצינו להגיע יותר רחוק במיקום שלנו בטבלה אבל הייתה לנו פתיחת עונה לא טובה ועל זה נענשנו בסוף. לא נשכח שהיינו קבוצה צעירה 5 שחקני נוער פתחו בהרכב ב90% ממשחקי העונה וסיימנו מקום 6 עם סגל קצר מאוד, שלא נשכח שהרוב בזכות המאמן וההנהלה שנתנו לנו שקט גם לא פתחנו טוב את העונה".
מה לדעתך היה החלק הכי משמעותי בתרומה שלך לקבוצה העונה ?
"אני מאמין שתרמתי מהניסיון שלי במגרש וגם מחוץ למגרש וחדר ההלבשה. תמיד נסתי לשמור על שקט וצניעות ואהבה בין השחקים ובין לבין צחוקים שצריך, שהיה צריך אותי במגרש בזמן אני מאמין שהייתי שם ועזרתי לקבוצה מתי שהיה צריך. הבקעתי 10 שערים ובישלתי 85% מהשערים שהבקענו העונה".
עברת בעבר גם בהפועל סנדלה/גלבוע בליגה ב', איך ההשוואה בין התקופות והקבוצות ?
"הפועל סנדלה גלבוע ומכבי בני אילת בשתי הקבוצות אני נחשב לשחק בית ומוביל. אני לא אשקר אם אני אגיד שאני לא מתגעגע להפועל סנדלה, לתקופה שהייתי שם שנתיים קפטן הקבוצה ומלך שערים שלה. היה לי כיף השנה באילת וטוב לי כאן, מאמין שיום אחד אני אחזור להפועל סנדלה או כשחקן או מאמן או חבר הנהלה".
שיחקת בעבר גם בליגה א', אילו הבדלים אתה רואה בין ליגה א' לליגה ב' ?
"נכון ששיחקתי בליגה א' בעבר, שהיה באמת כדורגל אמיתי, שחקנים שאתה לא יכול למצוא היום. לא היה כל כך הרבה כסף כמו שזורקים עכשיו, היו שחקני בית שנלחמו היה יותר אוהדים אז היה רמה לליגה א' , היום ליגה א' ו ב' אין הרבה הבדלי רמות שאתה יכול להרגיש, זה כמה קבוצות מכל מחוז שהם מקום 1-2 עם מגרשים טובים גם, שאר הקבוצות זה אותו סיפור של כל שנה להילחם להישאר בליגה או אמצע טבלה ובלי אוהדים".
איך ההתאקלמות שלך בעיר אילת, מבחינת החיים וגם מבחינת הכדורגל ?
זה לא שנה ראשונה שלי באילת, בסך הכול זה שנה שלישית שלי בבני אילת זה התחיל ב-2014 עם עליית ליגה ושם התחיל סיפור אהבה ביני לבין העיר והקבוצה. אני תמיד מצליח בקבוצה מבחינה מקצועית ומבחינה חברתית, אני חבר של כולם פה וכל שחקן שמגיע לפה מקבל אהבה ובית שלא חלם עליו, יש פה אנשים מיוחדים שדואגים לך להכול שלא תרגיש שאתה רחוק מהבית".
איזה רגע מהעונה הזו אתה לוקח איתך במיוחד ?
"היה לי השנה הרבה רגעים יפים ופחות, גם אבל תמיד אני מסתכל על הצד החיובי . לפני שנה עברתי פציעה קשה קצת, עברו לי הרבה דברים בראש אבל ברוך השם התמודדתי ושיחקתי עונה שלמה בלי פציעות ובזה אני מסתפק".
מהן המטרות האישיות והקבוצתיות שלך לעונה הבאה ?
"אני עדיין לא סגור בקבוצה, אני מאמין שבקרוב יחליטו על עתיד הקבוצה וייצאו לדרך. היה לנו השנה הנהלה מצוינת מתותי נופי שהוא הכול מהכול, שלא נשכח את אלי בן צור ואדם גונן שעושים הרבה בשביל הספורט באילת ואין להם בעיה לקחת את הקבוצה הכי רחוק שאפשר, אבל הם לבד זה לא מספיק בשביל להגיע כמה שיותר רחוק עם הקבוצה. אמרתי פעם ואני חוזר על זה תמיד, עיר כמו אילת חייבת שיהיה לה קבוצת כדורגל בליגה לאומית לפחות, אני מקווה שיחליטו לעשות את זה בזמן הקרוב".
האם אתה שואף לחזור ולשחק בליגה א' או שיש לך כיוונים אחרים לעתיד הקרוב ?
"תמיד השאיפות הם להגיע לליגה יותר גבוהה או כמה שיותר רחוק. אני פה עם האישה והילדים ,אישתי עובדת פה דרך משרד חינוך כמרפא ועיסוק, הילדים שלי מסתדרים פה יפה ואני עובד כמנהל חנות באייס מול ומאמן ילדים באקדמיה של בני אילת, יותר מזה אני לא מחפש ואני אוהב את העיר והאנשים בעיר ומתכוון להישאר פה כמה שנים גם אחרי הכדורגל".
צילום: רון בלומנטל
