החלוץ בן ה-32 עם קריירת משחק עשירה בכדורגל הישראלי ובחו"ל במדי לוגאנו משוויץ תולה את הנעליים. מזרחי: "עברתי דרך שלא כל אחד זוכה לעבור. למדתי, נפלתי, קמתי, חוויתי ניצחונות גדולים לצד אכזבות, אבל תמיד נשארתי עם אהבה אמיתית למשחק".
עונת המשחקים בליגה א' צפון הגיע לסיומה בצל המצב הבטחוני והמלחמה 'שאגת הארי'. אחר הצהריים (שלישי) הודיע חלוץ עירוני נשר, אופיר מזרחי על פרישה מכדורגל לאחר 13 שנים במגרשים. החלוץ החל את קריירת משחק הבוגרים בעירוני קריית שמונה עבר לאורך השנים במספר קבוצות בולטות בכדורגל הישראלי מכבי חיפה, הפועל חיפה ובחו"ל במדי לוגאנו משוויץ.
בפוסט הפרישה שהעלה ברשת החברתית כתב מזרחי: קודם כל לבורא עולם, על הדרך, על הזכות, על כל רגע שזכיתי לחוות בתוך המשחק הזה שנקרא כדורגל. תודה לאשתי האהובה אביה, שעברה איתי כל דרך במסע הזה – מהיותי ילד. תמכה, עזרה, דחפה, וגם ידעה להיכנס בי ברגעים הפחות טובים, תמיד הייתה שם בשבילי, גם כשלא היה קל. תודה להורים שלי, לאבא שלי, לאימא שלי, ולאחים שלי, שליוו אותי בכל מגרש בעולם. תודה לכל הסוכנים שליוו אותי לאורך הדרך, מהצעדים הראשונים ועד הרמות הגבוהות. תודה למאמנים שלי, לכל אחד ואחד מכם – כל אחד נתן לי משהו, מקצועית, מנטלית, וגם כאדם. תודה לחברים שלי, לאלה שחלקו איתי חדר הלבשה, רגעים, צחוקים, ניצחונות וגם רגעים פחות טובים – אתם חלק בלתי נפרד ממני ומהדרך שלי. ותודה לכל בן אדם שנגע בי אפילו בפסיק מהדרך, כל מי שלימד אותי משהו, דחף אותי, האמין בי, או אפילו אתגר אותי –מכל אחד לקחתי משהו איתי להמשך. מהילד הקטן עם החלום, דרך המגרשים בארץ ובחו״ל, חדרי הלבשה, קהל, רגעים של שמחה, וגם רגעים לא פשוטים… עברתי דרך שלא כל אחד זוכה לעבור. למדתי, נפלתי, קמתי, חוויתי ניצחונות גדולים לצד אכזבות, אבל תמיד נשארתי עם אהבה אמיתית למשחק. בדצמבר האחרון נפצעתי שוב. ומאז… הכל נהיה שקט יותר.והשקט הזה גרם לי להסתכל פנימה. להבין ולהרגיש את הגוףויש רגע שאתה פשוט יודע… שזה הזמן. לא כי אני לא יכול, כי אני מרגיש שזה נכון. אז אני בוחר לסיים את הפרק שלי כשחקן. זה גומר אותי להגיד את זה. כי זה היה חלק ממני כל החיים. אבל זה גם שלם לי בלב. בשלוש השנים האחרונות כבר התחלתי דרך כמאמן, להעביר הלאה את כל מה שלמדתי, ללוות שחקנים, ולבנות דור חדש עם ערכים, עבודה קשה ואמונה. וזה מה שאני רוצה לעשות עכשיו באמת. להשפיע. לבנות. להעביר את הדרך שלי הלאה. תודה לכל מי שהיה חלק מהמסע הזה. והפרק הבא…רק מתחיל.
צילום: אבי רביבו